בסוף שנת 2020 מנתה האוכלוסייה ממוצא אתיופי בישראל 159.5 אלף תושבים. 88.5 אלף היו ילידי אתיופיה ו-71.0 אלף ילידי ישראל שאביהם נולד באתיופיה. בשנת 2020 הגיעו מאתיופיה לישראל 1,080 איש. כ-63% מהאוכלוסייה ממוצא אתיופי מתגוררת בשני מחוזות עיקריים: מחוז המרכז (כ-38%) ומחוז הדרום (כ-25%). בסוף שנת 2020, היישוב העירוני עם מספר התושבים ממוצא אתיופי הגבוה ביותר היה נתניה (כ-12 אלף איש), ואילו היישוב העירוני עם אחוז התושבים ממוצא אתיופי הגבוה ביותר מכלל אוכלוסיית היישוב, היה קריית מלאכי (15.8%). עבור רבים, העלייה הביאה להתפוררות מבנים משפחתיים וחברתיים מסורתיים עם תוצאות טראומטיות עבור הקהילה. בנוסף לכך, העלייה לישראל והשינויים הנלווים מאורח חיים כפרי וחקלאי פעיל לאורח חיים בסגנון מערבי שאינו פעיל עם צריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר סוכר ומלח הביאו להופעה בקצב מדאיג של מחלות כרוניות כמו: מחלת יתר לחץ דם, מלת אסתמה, השמנה יתרה, מחלת סוכרת, מחלות הקשורות בכלי דם ..."
העולים מאתיופיה עומדים בפני אתגרים רבים, הכוללים הסתגלות לאורח חיים השונה באופן דרמטי מזה שהכירו באתיופיה. עליהם להתרגל לשיטת בריאות אחרת, להתמודד עם טיפול בתחלואה מערבית כרונית, תחלואה שלמעשה אינה מוכרת לרובם. במחקר שנעשה בהקשר למחלת סוכרת בקרב האוכלוסייה האתיופית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית נמצא ששיעור חולי סוכרת בקרב יוצאי אתיופיה הוא 17.6%, זאת לעומת שיעור חולי הסוכרת של 5%-7% באוכלוסייה יהודית ותיקה.
המחסומים העיקריים בקרב יוצאי אתיופיה הם מחסום השפה, חוסר מודעות, תפיסות מסורתיות וקשיי הסתגלות לסגנון החיים החדש. המצב מצריך שיתוף פעולה מערכתי בגישור ובפעילויות חינוכיות מותאמות תרבותית לקידום בריאות הקהילה.
